Posting your comment...

לקחת אחריות אישית

כתב: יואל אלפרט


בימים אלה כששאלת האחריות האישית עומדת על הפרק, נזכרתי בסיפור ששמעתי לא פעם מפיו של פרופ' אמנון פזי (ז"ל) (לשעבר רקטור ונשיא האוניברסיטה העברית), על מורו הדגול פרופ' א"ד (שניהם מתמטיקאים) שעמד מול הלוח בפני כיתה מלאה בסטודנטים.

גבו של א"ד מופנה לכיתה והוא כותב וממלא את הלוח בפתרון מורכב של שאלה מתמטית שהוא מציג לתלמידים:

וכולם שומעים אותו מן הגב מסביר להם את פעולותיו תוך כדי כתיבה בגיר על הלוח: "פה אני רושם, פה אני מציב, פה אני כותב".

וכאן הוא עצר לרגע, בחן את הכתוב, שקע בשתיקה של כמה שניות ארוכות ואז הכריז: "אוּפס, טעינו".


אהבתם? הנה סיפורים דומים:

תגובות · 11

אברהם גל


כדאי להוסיף שאריה דבורצקי היה מורה מעולה ןלעיתים נדירות טעה, או עשה זאת בלשון רבים...

גדעון שילה


יואל,זכרונך (חסר הטעויות) הזכיר לי פרופסור א"ד אחר ,דוד איילון (זה מהמילון) שמדי שנה ישב על הקתדרא באולם וייז והקריא לנו מתוך מחברותיו את הרצאתו המונומנטלית על הממלוכים.מדי פעם עצר ואמר "פה אני כבר יודע שטעיתי וזה לא נכון,אבל לא חשוב.."והמשיך בהקראה

יוסי אל-און.


תודה על הסיפור. לצערי גם אנו לא פעם הכרנו היטב את גב המרצה, הרבה יותר מהכתוב על הלוח.

יעל מההרים


גם בוידוי יום הכיפורים הבעל"ט נאמר בלשון רבים: "אשמנו בגדנו גידפנו דברנו דופי..." אצל פוליטיקאי מסוים אפילו זה לא קיים אלא הכל בלשון אתם: אשמתם בגדתם וגו'

יעקב צבן


הכשלון לא יתום. פרופסור יכול לטעות????

רותי


משעשע ומצחיק בקריאה ראשונה. בקריאה שניה מבינה (מבינים) כמה חכמה יש בסיפור.

י.ר


נראה כי נכתב על הקורות אותנו בימים אלה.

זכאי


יפה מאוד.

נחום רגב


היי יואל, אינך יודע כמה אני מספר את הסיפור הזה...על המורה למתמטיקה שלי דווקא. כן, לדאבוננו הכישלונות תמיד יהיו שייכים למישהו אחר ולא לראהמ"ו

ימי


😥

נורית יפה


אדיר