מה מזכיר לך 'המזכיר האקדמי'?

גם זה סיפור על האוניברסיטה, אבל ברשותכם, בגוון אישי יותר.

במשך 25 שנה הייתי 'המזכיר האקדמי של האוניברסיטה העברית'. מתוך תואר התפקיד קשה לגזור את תחומי האחריות של בעל התפקיד. אולי משום כך, בימים אלה הוא שונה ל'ראש המִנהל האקדמי'.

אבל לא על זה רציתי לכתוב. בתוקף תפקידי הכרתי מאות רבות של חברי סגל אקדמי; אם לא באופן אישי הרי לפחות ידעתי משהו על תחומי העיסוק האקדמי שלהם. לא כל חברי הסגל הכירו אותי, אבל את שמי הכירו גם הכירו. אינני סבור שהיה איש מנהל באוניברסיטה שהיה חתום על מספר מכתבים גדול יותר מ'המזכיר האקדמי'. החל ממכתבי מינוי לסגלים אקדמיים שונים, הודעות כלליות ומספר לא מבוטל של חוזרים שלא רבים קראו. מישהו פעם אמר לי שהוא לא היה בטוח ש'יואל אלפרט' הוא מישהו שקיים במציאות.

בין אותם רבים שהכירו את שמי וחתימתי היה מספר גדול מאוד של חברי סגל שלא ראו אותי מעולם. ואם ראו, לא זכרו כיצד אני נראה ובוודאי לא יכלו לזהות אותי כשאיני יושב מאחורי שולחן עמוס ניירות. אדם צריך להיות מזוהה עם מקום מסוים.

זה מזכיר לי שכמעט כל פעם שיצאתי לרוץ בחוצות מבשרת הצטלב המסלול שלי עם זה של זוג מבוגר שהוליכו את הכלב שלהם. יום אחד ראיתי אותם בסוּפר ואמרתי להם: "לא הכרתי אתכם בלי הכלב". והאישה לא התבלבלה והשיבה: "לא הכרתי אותך עם בגדים".

כל זה הוא הקדמה ארוכה לסיפור קצר על אותו יום שבו עליתי עם שותפי למשחק על מגרש טניס ב'מרכז לרנר' על הר הצופים. אנחנו הזמנו את המגרש מראש, אבל כשהגענו כבר שיחקו בו שני אנשים אחרים, ביניהם פרופ' א"ל מהחוג ללימודי האסלאם ומזרח התיכון. הסברתי לו שהמגרש הוזמן על ידינו אבל הוא טען אחרת, ואז אמרתי לו: "לא רק שלפי חוקי מרכז לרנר המגרש אמור לעמוד לרשותנו, אלא גם לפי המשפט המוסלמי. אפילו המשפט הלובי נותן לנו זכות על המגרש". הוא הסתכל עליי כלא מאמין וכמעט בצעקה אמר: "מי אתה, מי אתה. זה בדיוק התחום שלי".

היה מקרה אחר של מישהו שהכיר גם הכיר אותי; אפילו היינו מיודדים. לפני כך וכך שנים נפטרה חמותי בעיר רחובות. זה קרה בשעות הלילה ולמחרת בבוקר הגענו לרופאת המשפחה שלה בסניף קופת החולים שם, כדי לקבל את תעודת הפטירה. ליד דלת הרופאה ראיתי חבר סגל מהפקולטה לחקלאות. הוא שאל אותי מה אני עושה שם ואמרתי לו שחמותי נפטרה בלילה שלפני כן. והוא אמר: "אוי. אני מצטער לשמוע" ופנה ללכת. אבל אז הוא הסתובב ואמר: "אם אני כבר רואה אותך, יש לי שאלה בקשר לשבתון".

אהבתם? הנה סיפורים דומים: