קוצו של יוד (אבל בקריצה)

סיפור נוסף על אירועים שקרו באוניברסיטה העברית או שקרו לי באוניברסיטה.

שני סיפורים על טעויות בהדפסה:

יום אחד שלח לי פרופ' גדעון שוורץ (זכרו לברכה) מהמחלקה לסטטיסטיקה עותק של טופס שהנפיקה יחידת הביטוח של האוניברסיטה שנקרא "הודעה על שמירת זכויות – ביטוח חיים ונכות".

במורד הטופס, באחת השורות, התבקש חבר הסגל למלא את מספר חודשי החל"ת שאושרו לו

"... לפי מכתבו של המכיר האקדמי".

ועל כך כתב לי שורצי (פרופ' שוורץ): "יואל, קיצצו לך את הז'"

מיד כתבתי למדור ביטוח: "אני מבקש שתוציאו טופס מתוקן ותחזירו לי את אבידה".

לא עבר זמן רב וקיבלתי טופס מתוקן מראש המדור חנניה קירשנבאום ועליו הוא רשם:

"יואל, המטרה המוגדרת של הביטוח היא להחזיר את המצב לקדמותו (לאחר אובדן או נזק) ואנחנו שמחים לשחזר".

סוף סיפור ראשון.

סיפור שני נוגע לטעות דפוס נוספת ש'כיכבה' בהתכתבות שהייתה לי עם מדען ישראלי צעיר ששהה בחו"ל ושהודעתי לו על מלגה פוסט דוקטורלית שהוחלט להעניק לו בשנה הקרובה באוניברסיטה העברית.

הימים ימי טרם מלחמת המפרץ השנייה. הבחור פחד לחזור לארץ וכך כתב:

"Dead Mr. Alpert,

I regret to tell you that after much thought and hesitation I have decided that I will not be able to come … a deterioration in the level of personal security … as well as a looming war with Iraq, an experience through which I have already been once and prefer to avoid activity increasing my chances of going through again…"

על כך השבתי לו:

"Dear Itai,

… I noticed that you addressed your e-mail to "Dead Mr. Alpert". Please be informed that in spite of "the deterioration in the level of personal security and a looming war with Iraq", the news of my demise is premature".

איתי סגר את ההתכתבות בהתנצלות:

"I apologize, calling to my defense only the geographic proximity between the D and the R on my keyboard…"

אהבתם? הנה סיפורים דומים: