זה שידוך?

הייתי בשיעור באוניברסיטה ביחד עם מני רוזנטל. כדרכם של פנסיונרים אנחנו עושים שופינג בשבועות הראשונים של הסמסטר כדי למצוא את הקורסים שנמשיך לשמוע עד סוף הסמסטר. ישבנו באחת מן השורות האחרונות כדי שלא לתפוס לתלמידים מן המניין את המקומות הקרובים. הבעיה היא שמן המקומות האלה שומעים פחות טוב. הוסף על כך שכמעט מתחילת השיעור הזה לווה אותנו דיבור עמום מתמיד בין סטודנט וסטודנטית שישבו שורה אחרינו. אחרי כמה דקות מני הסתכל לאחור וסינן לעברי ש"ישנם כאלה שעוד לא שמו לב שהשיעור התחיל". זה עזר לכמה דקות ושוב התחדשה השיחה. לאחר זמן נוסף הבטתי אני בתורי אחורה בזעם ושוב פסקה השיחה, אבל היא התחדשה אחרי זמן מה. גם בלי להקשיב לשיחה היה ברור שהיה להם הרבה מה לספר זה לזו. חמש דקות לפני תום השיעור כששוב חידשו את השיחה, הסתובבתי ואמרתי להם בשקט: זה לא יכול להימשך כך. אתם חייבים לשבת ולשתות יחד כוס קפה ולדבר.

השיעור הסתיים וכשקמנו התנצל בפנינו הבחור על ההפרעה.

אמרתי להם: "לבריאות. אני חוזר על ההצעה שתשתו קפה. יש לכם כל כך הרבה מה לספר האחד לשנייה. אבל תגידו לי בבקשה. אתם מכירים מקודם?"

אמרו לי: "לא".

"את השמות אתם כבר יודעים?"

אמרה: "רק את השמות הפרטיים".

"טלפונים כבר החלפתם?"

אמר: "הנה. בדיוק אנחנו מחליפים".

"טוב מאוד. תעדכנו אותי בשיעור בשבוע הבא".

לכם הקוראים, אספר שהוא חובש כיפה סרוגה והיא לבשה שמלה ללא שרוולים. אתם חושבים שזו תהייה בעיה? אני חשבתי שלא, כי החורף עמד בפתח ויהיה לה קר להמשיך להתלבש כך.

אהבתם? הנה סיפורים דומים: