הצפירה
כתב: יואל אלפרט
מתוך מקבץ הסיפורים משנות עבודתי באוניברסיטה העברית.
יום הזיכרון לשואה ולגבורה. אמצע שנות התשעים. בשעות הבוקר של אותו יום התקיימה הישיבה השבועית הקבועה של ועדה מרכזית של האוניברסיטה. נכחו כ – 15 אנשים.
בדיוק בשעה תשע נשמעה הצפירה וכל הנוכחים, כאיש/ה אחד/ת, קמו ממקומם. בתום הצפירה הם שבו והתיישבו בכיסאותיהם.
הייתי שם והייתה לי תחושה מוזרה; זכרתי שהצפירה ליום הזיכרון אמורה להישמע בשעה עשר בבוקר ולא בתשע, אך העובדה שהצפירה נשמעה בשעה תשע אפס אפס בדיוק, גרמה לי לחשוב שמא שונתה שעת הצפירה או אפשר שזכרוני בגד בי.
אבל אז גם הבליחה מחשבה נוספת – בניגוד לצפירה הרגילה, שֶקולה הולך ודועך באיטיות, זו 'שלנו' הסתיימה בבת אחת כבאבחת חרב.
משך דקה ארוכה הרהרתי בצירופי המקרים ולבסוף יצאתי למזכירוּת שבחדר הסמוך ושאלתי אם ניקו שם בדקות האחרונות. ואמרו: "כן, הרגע סיים המנקה עם שואב האבק".
חזרתי לחדר ובישרתי לנוכחים שהם עמדו דום לצלילי שואב אבק.
בלי קשר לאמור לעיל, הסתיימה הישיבה זמן קצר לאחר מכן, וכל אחד חזר לחדרו לקבל שם את פני צפירת האמת שנשמעה בשעה עשר.
אהבתם? הנה סיפורים דומים:
תגובות · 7
kolodny yehoshua
נכון כנכון השמש בצהרים. הייתי שם ישו
Steve Kaplan
The minute I read your letter, I thought of this story...thanks for sharing Joel. Hope you and yours are safe. Hatimah Tovah.
ימי
ובבלפור טוענים שזה רק רעש של שואב אבק
נחמן בן יהודה
אכן זכור היטב. זו הייתה ישיבה של הוועדה המתמדת ואני הייתי אחד המשתתפים בישיבה שעמדו דום לצלילי שואב האבק.....
מדלן
באמת משעשע..
נחום רגב
חחח
אליעזר רבינוביץ
גם אצלי נחרט ונוסיף הדבר התרחש באחת מישיבות המתמדת הבודדות שהתכנסו בגבעת רם. בנוסף כיום כבר מותר להודות שהיו ביננו כאלה שבנו מודל המסביר את ההזזה בשעה. למזלם התברר מיד, נסיונית, שהמודל הספציפי אינו נכון.