כיצד כמעט לא התקבלתי לעבודה באוניברסיטה

במסגרת הסדרה בנושא 'גם זה קרה באוניברסיטה' הנה קטע אישי יותר .

כשפרשתי לפנסיה מן האוניברסיטה העברית ערכו לכבודי מסיבה יפה ולאחר דברי המברכים-נפרדים, נשאתי את נאום הפרידה שלי.

בין היתר סיפרתי כיצד כמעט לא התקבלתי לעבודה באוניברסיטה.

בשנת 1974 הגשתי את מועמדותי לתפקיד 'ראש לשכת הרקטור'. פרופ' מיכאל רבין שכיהן אז כרקטור הזמין אותי במוצאי שבת אל ביתו ברחוב אלחריזי ברחביה. היום אני יכול לספר שכמעט לא נבחרתי לתפקיד כי נכשלתי במבחן-הומור שאולי הוא ערך לי בשלב הסמול-טוק של השיחה בינינו.

פרופ' רבין שאל אותי אם מצאתי בקלות את הבית. אני יכול להרגיע את כל מי שמכיר אותי שכמובן הקדמתי בחצי שעה להגיע לסביבות הבית. ואז הוא סיפר לי כיצד מספר ימים לפני כן הוא עמד ליד הבית, וניגשו אליו כמה תיירים ושאלו אותו באנגלית היכן נמצא הצריף של הנשיא לשעבר יצחק בן צבי. הוא הדריך אותם ואחד מהם אמר לו במבטא יהודי-אמריקני בולט (שאותו הוא חיקה): You speak English good.

ואז הוא השתתק. הבנתי שהסיפור נגמר. חיכיתי שתי שניות ארוכות. יכולתי להסתפק בהנהון ובצחקוק עצבני קצר, אבל לא; הייתי מוכרח להגיד משהו ואמרתי: "כן, האמריקנים תמיד מתפלאים שמישהו זר דובר את שפתם".

והוא השיב: "הפואנטה הייתה שהדובר שיבח את האנגלית שבפי ובעצמו שגה ואמר good במקום well".

וכך סיימתי את הסיפור במסיבת הפרידה: "מחמת הבושה רציתי לקום וללכת הביתה, אבל נשארתי ואני הולך הביתה רק עכשיו, 40 שנה לאחר מכן".

אהבתם? הנה סיפורים דומים: