להיזהר בקלישאות

סיפור נוסף משנות עבודתי באוניברסיטה העברית.

לפני מספר שנים עזבה עובדת בכירה את האוניברסיטה לטובת מקום עבודה אחר.

במכתב הפרידה שלה לקהילת האוניברסיטה ב'תפוצת נאטו' היא הודתה כמקובל לכולם על שיתוף הפעולה ועל ההזדמנות שניתנה לה להיחשף לנושאים רבים ומגוונים ולקדם רעיונות ויוזמות וכו' וכו'. כמו שמקובל לכתוב במצבים כאלה.

בהמשך היא סיפרה שהיא עוברת לעבוד בארגון שעוסק במאבק באלימות נגד נשים, וסיימה (שוב, כמקובל במקרים כאלה) באיחולים לכולם ש"דרכינו יצטלבו במהלך עבודתי החדשה".

אהבתם? הנה סיפורים דומים: