להיזהר בקלישאות
כתב: יואל אלפרט
סיפור נוסף משנות עבודתי באוניברסיטה העברית.
לפני מספר שנים עזבה עובדת בכירה את האוניברסיטה לטובת מקום עבודה אחר.
במכתב הפרידה שלה לקהילת האוניברסיטה ב'תפוצת נאטו' היא הודתה כמקובל לכולם על שיתוף הפעולה ועל ההזדמנות שניתנה לה להיחשף לנושאים רבים ומגוונים ולקדם רעיונות ויוזמות וכו' וכו'. כמו שמקובל לכתוב במצבים כאלה.
בהמשך היא סיפרה שהיא עוברת לעבוד בארגון שעוסק במאבק באלימות נגד נשים, וסיימה (שוב, כמקובל במקרים כאלה) באיחולים לכולם ש"דרכינו יצטלבו במהלך עבודתי החדשה".
אהבתם? הנה סיפורים דומים:
תגובות · 6
עודד נבון
כמה טוב לפתוח את היום עם צחוק גדול
חרמונה שורק
ואכן שומעים אותה ברדיו לעתים מזומנות, נלחמת את מלחמת הנשים המאוימות בכל לב!
אהרון פלמון
קראתי שלושת הסיפורים הקצרים עם בתי ובלפחות בשניים מהם התגלגלנו מצחוק ומהראשון למדנו. מחכים לעוד.
גדעון שילה
את זה עוד לא שמעתי מפיך...גדול!
איתן רז
גדול יואל. גם אני הייתי מכותב שם אבל לא הייתי ער לסיומת. גדול.
הילה זהבי
אני לא מאמינה שרק עכשיו גיליתי על קיומו של הבלוג שלך! כתוב נהדר! תמשיך בבקשה.