'תשע נשמות' ואני

'

כשהתגבשה לראשונה האפשרות שייווצר קשר ביני ובין הוצאת הספרים 'תשע נשמות', נכנסתי לאתר של ההוצאה על מנת ללמוד עליה יותר. מיד התמלא המסך בצילומי כריכות הספרים השונים המוצעים על ידם. דאבל קליק על תצלום כריכה של ספר הביא את הקורא למסך עם שתי משבצות: בעליונה הופיע הטקסט של הכריכה האחורית, כלומר - "על הספר" והתחתונה עסקה בפרטים טכניים כמו מספר עמודים, גודל הספר וכד'.

בספר הראשון שהבטתי בו, הפרטים הטכניים שהופיעו במשבצת התחתונה לא היו פרטי הספר המדובר, אלא פרטיו של ספר מאת אלינור פרויט סטיוארט (232 עמודים, פורמט 18.5 על 13.5).

גם בספר השני שבדקתי היה המצב דומה: אלינור פרויט סטיוארט (232 עמודים, פורמט 18.5 על 13.5). הספר השלישי היה תקין. ואז מצאתי את עצמי בודק עוד ספר ועוד ספר ועורך רשימה הולכת ומתארכת של הספרים 'הפגומים', זאת מן הסתם כדי להפנות את תשומת לבו של עורך ההוצאה, אוריאל קון (שעדיין לא הכרתי), על מנת שידאג לתיקון הטעות או אולי גם מתוך כוונה להרשים אותו ביסודיות שלי.

אלא שדבר מה עצר מבעדי, ובמחשבה שנייה הבנתי ש"זה לא הוא, זה אני", כלומר שהבעיה היא אצלי ולא אצלו. וכל זאת למה?

בשנת 1940 נישאו הוריי בבית כנסת של הקהילה היהודית בעיר סינסנטי, אוהיו. קודם לחופה הוכנס אבא שלי, קרל אלפרט, ללשכה של הרב על מנת שימתין שם לשעה היעודה. כאדם שלא אהב לבזבז רגע אך כעיקר כאיש ספר הוא החל להוריד ספרים מהמדפים של הספרייה של הרב ולעיין בהם.

כשנכנס סוף סוף הרב על מנת לזמן אותו לאולם המרכזי ולחופה, ניצבה ערימה של ספרים על שולחן הרב, ואבא שלי הסביר לרב שבכל הספרים האלה עטיפת הנייר של הספר (זו עם השרוולים) אינה תואמת לספר שבפנים, אלא שייכת לספר אחר.

זה הסיפור ש'רץ' במשפחה שלנו כל השנים, ואף פעם לא זכיתי למענה לשאלתי החוזרת כיצד הגיב הרב לממצאים של אבא שלי.

(במקרה שלי, לאחר שהכרנו, לא התאפקתי כמובן והפניתי את תשומת לבו של אוריאל לממצאים שלי והוא אמר שהם מודעים לבאג ועובדים לתקנו.)

אהבתם? הנה סיפורים דומים: