להיכנס לתוך ראשו של שוטר

כשנוסעים בכביש 16 החדש מירושלים לכיוון תל אביב, המנהרה השנייה, הארוכה, זו המסתיימת בסיבוב מוצא, היא כולה בירידה קלה. מדרך הטבע, מבלי להרגיש, המכונית מגבירה את מהירות הנסיעה ללא פחות מ - 120 קמ"ש למרות שהמהירות המותרת שם היא 80 קמ"ש.

ישנם לא מעט שלטים אלקטרוניים לאורך המנהרה המזכירים זאת לנהגים.

השבוע קרה לי שנסעתי בקטע הזה במהירות גבוהה. כדי להעמיד דברים על דיוקם: המסופר כאן לא קרה לי אלא לחבר שלי ורק מטעמים ספרותיים אני כותב בגוף ראשון. ואם תדרוש ממני המשטרה למסור את שמו של החבר, אומר שאינני מסגיר מקורות. אחרי ההבהרה הזו אני יכול להגיד שאולי נסעתי במהירות העולה על 120 קמ"ש, ואז הבחנתי הרחק לפנים במכונית משטרה נוסעת במהירות נמוכה בהרבה משלי.

היה עליי לקבל החלטה מהירה: האם להמשיך בנסיעה באותה מהירות, לחלוף משמאל על פני מכונית המשטרה ולדהור לעבר האור בקצה המנהרה?

התוצאה של החלטה כזו עלולה להיות ברורה ומידית: השוטר יחליט פתאום לפתוח מבערים ולאחר מרדף קצר יצמיד אותי לצד הדרך בקריאה מתכתית ברמקול: ”הטיוטה האפורה, עמוד בצד". במקרה כזה לא אוכל להגיד לו שלא עצרתי משום שלא ידעתי שהוא התכוון אליי כי ברישיון הרֶכב שלי כתוב שצבע המכונית הוא כסף ולא אפור.

במשך אותן שתי שניות גם חשבתי על האפשרות שמאחור תגיח מכונית נוספת שתיסע במהירות ואתן לה לעקוף אותי ואקריב אותה כמו כלי בשחמט. כלומר היא תשמש כשפן ניסוי עבורי: היא זו שתעקוף ראשונה את מכונית המשטרה ועל גבה יחליט השוטר אם לפתוח מבערים או לא; אם השוטר יחליט לעצור את המכונית ההיא, אני אוכל להמשיך בביטחה משום שהשוטר לא יוכל להתפצל לשניים ולהתעסק אתי.

כמו במקרה של השניים שבמהלך צייד בג'ונגל ראו לפתע אריה מתקדם לעברם במהירות מאחור ופתחו במנוסה. אחרי כמה צעדים עצר אחד מהם והחליף את נעלי הג'ונגל בנעלי ריצה. צחק עליו השני ואמר לו: "האם אתה חושב שעם נעלי ריצה תרוץ מהר יותר מהאריה?" ענה לו הראשון: "טעות בידך, אני לא צריך לרוץ מהר יותר מהאריה. אני צריך רק לרוץ יותר מהר ממך".

נחזור לכביש 16.

לא הגיע הנהג המושיע ואני בחרתי שלא לעקוף את מכונית המשטרה אלא להאט ושוב להאט, ולבסוף לנסוע כמה מטרים מאחורי השוטר.

היא האט ל-90 קמ"ש ושוב האט, והמהירות שלו, ושלי כמה מטרים מאחוריו, הייתה רק 80 קמ"ש, שהיא המהירות המותרת.

הבנתי שהתהפכו היוצרות; נרדף הפך לרודף. לא אני הוא זה החושש ממנו. הוא מפחד ממני. הוא חושב שתיעדתי אותו נוסע במהירות גבוהה מזו המותרת.

הייתי מאוד מרוצה מהמצב: גם מההיפוך בתפקידים וגם מיכולתי להעלות בדמיון כל כך הרבה תרחישים בשניות מעטות כל כך. וכדברי הקלישאה - הייתי ערוך לכל תרחיש.

אחרי שניות נוספות הופיעה הספרה 70 על השלט האלקטרוני המתקרב שציין את המהירות המכסימלית המותרת בקטע הקרוב של הדרך.

תהיתי האם השוטר יאט עוד יותר, אבל ברגע זה נמאס עליו כל המשחק הזה, והוא הגביר את מהירות הנסיעה לכדי טיסה נמוכה ונעלם לי מהעיניים במעלה הקסטל. אני חושב שהוא לא רק מאס המשחק אלא גם נמאס לו להיות מושא לספקולציות שלי לגבי כוונותיו, מחשבותיו ומי יודע מה עוד.

אהבתם? הנה סיפורים דומים: