חוק מרפי של עמידה בתור בסופר

השבוע הגעתי לוויקטורי במבשרת ביום חמישי בסביבות השעה 1400. בשעה זו אמורים להיות פחות קונים. כך היה בדיוק גם בשבוע שעבר, אלא שאז עמד לפניי בתור לקופה אדם שהעמיס על העגלה הר של מוצרים והעברתם ארכה בין 15 ל – 20 דקות. החשבון הגיע ל – 1200 שקלים ותוך דקה התברר שלאדם אין גרוש על הנשמה. לדבריו האישה/קונה שאמרה לו קודם שתשלם עבורו, התחרטה.

מה??? הקופאית קראה למנהל. אותו קונה נראה כבקיא ומנוסה במצבים כאלה ויצא מנקודת הנחה שהמנהל יעדיף לוותר לו על התשלום ובלבד שלא יצטרך לדאוג להחזיר עשרות רבות של מוצרים לדלפקים. זה לא קרה. אני עברתי ועמדתי בתור אחר.

זה היה בשבוע שעבר. בסיום הקנייה השבוע הגעתי לקופות. רק שלוש היו מאויישות. האחת בפינה הימנית הרחוקה ושתיים – בשמאלית הרחוקה. בחרתי בימנית הקרובה, שם סיים הקונה היחיד בתור את ההליך. הוצאתי על המסוע את כל המצרכים שקניתי ואז אמרה לי הקופאית שהיא צריכה לעשות ספירת קופה.

היא לא השיבה לשאלתי מדוע לא אמרה לי קודם, אבל הוסיפה: "זה ייארך כחמש דקות וההחלטה היא שלך אם לחכות או לא".

בעודי חוכך בדעתי, הגיעה סוג-של-מפקחת ושאלה אותי מדוע אני עומד כאן שהרי הקופאית סופרת קופה וזה ייארך לא פחות מרבע שעה. לא היה לה מענה לשאלתי מדוע לא אמרה לי זאת הקופאית קודם.

אמרתי לסוג-של-המפקחת: "כל המצרכים שלי כבר פרוסים על המסוע, ואני צריך לא רק לאסוף, לפרוק ושוב לפרוק ולאסוף אלא גם לעמוד בתור נוסף. האם את מוכנה לפחות לפתוח לי קופה אחרת?"

אבל היא השיבה: "אני רק מתארת עבורך את המצב ואיני פותרת בעיות".

פניתי לצד השני של הסופר, לעבר שתי הקופות המאויישות האחרות. הרגשתי כמו נהג מכונית שמתקרב לרמזור ועליו להחליט באיזה מהמסלולים יעמוד. בשתי הקופות עמדה קונה אחת, שתיהן בסביבות גיל 50. עומס העגלה של שתיהן היה די זהה. גם שתי הקופאיות נראו בעלות נתונים די זהים. בחרתי בקופאית השמאלית כי נראה היה שהיא מבצעת את העבודה עם חיוך קטן.

כשהתפנה המסוע, פרקתי עליו את המצרכים. כשסיימתי, פניתי לעקוב אחר התקדמות הטיפול בקונָה שלפניי ומיד הבנתי מה גדול היה המשגה. הקונה עצרה את ההקשה באמצע על מנת שהקופאית תראה לה שההנחה במחיר המוענקת לדגים שקנתה אכן נקלטה בקופה.

היא סיימה. החשבון היה 625 שקלים. היא הציעה לשלם 25 שקלים במזומן ואת היתרה בשני חשבונות נפרדים של 300 שקל כל אחד. למה? היא לא זכרה את הקוד ותשלום של סכום נמוך מ- 300 שקל אינו מחייב שימוש בקוד. הקופה סירבה להכיר בסידור הזה. החיוך מפניה של הקופאית מש.

ואז הקונה פנתה אליי ואמרה: "אולי כדאי לך לעבור לקופה שלידנו".

ואני רציתי רק להגיע הביתה בשלום.

אהבתם? הנה סיפורים דומים: