המתפחות בפנים

עם הנחיתה בשעות הערב, אספנו את האוטו השכור בשדה התעופה במינכן ונהגנו למלון קרוב לשדה. הוצאנו את המזוודות ולחצתי על כפתור ’סגירה’ בשלט של האוטו. המכונית הגיבה כמצופה בקליק של נעילה, אבל תוך שניות היא שבה והשמיעה קליק חוזר. בדקתי, האוטו לא ננעל. שוב חזרתי על ההליך, אבל האוטו בשלו: משמיע קליק נעילה ותוך חמש שניות ’חזר בו’ ושב ופתח את הנעילה. מה לא ניסינו? לא עזר.

מירה נשארה ליד האוטו הלא- נעול ואני הלכתי לעשות צ’ק-אין במלון וגם לראות אם יש מישהו שיכול להושיע אותנו בעניין הנעילה. דווקא ברגע קשה זה התקשרו שתי הבנות שלנו בשיחת ועידה בווטסאפ כדי לשמוע ש’הכול בסדר ושהגענו בשלום’. שנינו ענינו, אני מתוך המלון ומירה בחוץ ליד האוטו. אמרתי שהכול בסדר למעט האוטו שמסרב להינעל, אבל מירה אמרה שהאוטו בינתיים ננעל. חשבתי שהיא צוחקת עליי או שהאוטו משטה בנו. יצאתי מיד החוצה ובדקתי: האוטו לא היה נעול.

כאן התערבה טלי ואמרה שבאירופה יש מצב שהנעילה של האוטו לא ’נשמרת’ אם המפתח/שלט נמצא פיזית סמוך לאוטו וזה הסביר הכול: כל עוד עמדתי לידו עם השלט בכיס הוא סרב להינעל. הלכתי ללובי - התרצה. חזרתי לאוטו- חזר למריו. עם המידע הזה עשינו בדיקה חוזרת ואכן הכול בסדר.

בבוקר שלמחרת התגנבתי לאוטו בלי המפתח והוא היה נעול.

אהבתם? הנה סיפורים דומים: