מה המשותף לרמת ישי ואשקלון

מה המשותף לרמת ישי ואשקלון?

(רמז: גם במאה ניחושים לא תגלו)

אני עומד לבקש מהנכד/ה הראשון/ה שלי שאפגוש בימים הקרובים להתקין לי 'נעילת מסך' בטלפון הנייד שלי.

זאת על שום שיחת הטלפון שקיבלתי היום בצוהריים. הדוברת הצעירה הציגה את עצמה כנציגת 'פנגו', וידאה את זהותי וללא שהות נוספת הסבירה לי בקול מנומס כמה כדאי להקפיד לסגור את הפנגו מיד עם סיום החנייה.

הבנתי מיד שהיא מנסה למכור לי את השירות של קבלת תזכורת בתום פרק זמן החנייה שהוזמן (ושאר תופינים), וזאת תמורת תשלום נמוך שינוכה בהוראת קבע מחשבון הבנק שלי בסכום ...

כבר עמדתי להודות לה ברמת נימוס שלא תיפול מזו שבה פנתה אליי, אבל היא המשיכה: "ב- 5 בדצמבר לא סגרת את הפנגו והחיוב נמשך עד שמונה בערב".

אהה, שמרה את ההפתעה לסוף.

"איך? כיצד? ואיפה???"

"ברמת ישי. 40 שקלים. הנה, עקוב אחריי באפליקציה", אמרה, תוך שהיא מאטה את קצב הדיבור כנראה משום שכבר הבינה לאיזה פלך גילי של האוכלוסיה אני משתייך. ואכן שָם ראיתי שכך רשום וגם הייתה רשומה חנייה נוספת באשקלון באותו שבוע, אבל זו בלי חיוב כספי, כאילו נסעתי לאשקלון, חניתי לעשרים שניות, התחרטתי, סגרתי את הפנגו וחזרתי הביתה למבשרת.

למותר להוסיף שלא אני ולא המכונית, ראינו את אשקלון או את רמת ישי וגם אין לי דעה אם לבנות שדה תעופה אזרחי ברמת ישי או לא. עד כאן האסוציאציות שלי לגבי רמת ישי.

"לא הייתי שם מימיי", אמרתי בקול כזה שמוסיף עוד חמש שנים לגיל שלי.

"אתה צריך להקפיד על הנייד שלך, אדוני, שלא יילחץ לך בטעות".

ואז הבנתי מה קרה – לטלפון נייד בכיס מכנסיים יש חיים משלו: בדרך כלל הוא משמיע לי מוסיקה out of nowhere, או קטע מיוטיוב והכי נורא (עד כה) - מחייג על דעת עצמו, לרוב לאדם האחרון שדיברתי אתו. ללא ספק אלה הם רגעי מבוכה אבל לא חוייבתי עבורם ב - 40 שקלים כמו במקרה הזה של פנגו.

היא אמרה שתבטל לי הפעם את החיוב ואני, כפי שפתחתי, עומד לבקש מהנכד הקרוב, להתקין לי נעילת מסך.

נ.ב - לפני שסיימנו, היא בכל זאת ניסתה למכור לי את החבילה. הודיתי לה במילים חמות על ההצעה המפתה ועל ביטול החיוב.

יואל

אהבתם? הנה סיפורים דומים: