זהירות, הירוק מהבהב

אני כותב בדרך כלל על אירועים שהיו יכולים לקרות או שקרו בפועל. הפעם אני כותב גם על כזה וגם על כזה.

ירדנו מכביש בגין מכיוון צפון אל עבר גבעת רם ומוזיאון ישראל. לפני הרמזור ישנם שני מסלולים. בחרתי בשמאלי וכשהתקרבנו התחיל האור הירוק ברמזור להבהב. היו לפניי מספר מכוניות, והאטתי. באותה שנייה החליט נהג המכונית שנסע לפנינו שנוצרה פירצה במסלול השני, הימני, שמבעדה הוא יוכל לחדור ולהספיק לעבור אם לא בירוק מהבהב, אז לפחות בצהוב או בשחר של יום אדום חדש. הוא שבר במהירות ימינה אבל גילה באופן מידי שמתוך השטח המת שמימינו, הגיחה במהירות לא פחותה מכונית אחרת בעלת קושאן במסלול הימני, נהוגה בידי נהג שהיה נחוש לא פחות לעבור ברמזור בדמדומי האור הירוק. הנהג הפולש משמאל שבר מיד בחזרה לנתיב שלו, לא לפני ששתי המכוניות השתפשפו קלות זו בזו. ראי הצד של הרכב מימין התקפל.

שני הנהגים עצרו, משכו את מעצור היד בתנועה דרמטית וזנקו כנשוכי נחש מהמכוניות. הם הסתערו איש על רעהו בקריאות רמות, ומשם הייתה הדרך קצרה לצעקות, קללות, לדחיפות קלות, דחיפות קשות ולקינוח – למכות של ממש. הרמזור האדום התחלף לירוק, שהתחלף לאדום, שהתחלף לירוק, שהתחלף לאדום. מכיוון שהם חסמו את שני המסלולים בכביש, שום מכונית לא הייתה יכולה לעבור וטור מכוניות הלך ונערם מאחור. תוך שניות מילאה את חלל האוויר קקופוניה של צפירות עצבניות ממושכות.

לא צריך להמשיך. אתם כבר רואים את הקולות.

כל זה היה יכול לקרות ולא קרה. כלומר, המכוניות כן השתפשפו בדיוק כפי שתיארתי, אלא שבסיפור האמתי לא זנקו משתי המכוניות שני נהגים אלא יצאו שתי נהגות. הן החליפו מספרי טלפון, חזרו למכוניות, חיכו כמה שניות עד שיתחלף האור האדום לירוק ונסעו לדרכן.

ותשקוט הארץ ארבעים שנה.

אהבתם? הנה סיפורים דומים: