מי זה חיים בן דוד
כתב: יואל אלפרט
סיפור קטן מהביקור שקיימה בזמנו קבוצת "מרטיבי לכת" במרכז רבין ברמת אביב.
המדריך גילה כושר דיבור בלתי נגמר והיה מהמדריכים שמרבים לערוך לקבוצה שלהם חידוני ידע קצרים. בתחילת הסיור הוא אמר לנו: "אתם לא נראים כמו קבוצה שאני צריך לשאול אותם מי היו דדו או חיים ברלב", ומשום כך הוא ערך לנו חידונים-למתקדמים.
ישנן בתערוכה בלי סוף תמונות בעיקר משנות החמישים והששים של יצחק רבין עם קבוצות שונות או עם יחידים, אנשי צבא ופוליטיקאים. כאן הוא דרש מאתנו זיהויים. לדוגמה, תמונה די מפורסמת של רבין הרמטכ"ל עם אלופים רוכנים/שוכבים על הדשא במטכ"ל. מהם שרואים רק את הגב שלהם ושהיינו אמורים לזהות אותם (יד ימין המציצה בצד התמונה שייכת לישעיהו גביש), או האף הארוך בצד תמונה של ישיבת ממשלה מאמצע שנות השבעים שייך למשה קול.
ברוב המקרים היה זה עופר צחורי, ידען אדיר, שענה על התשובות (נדמה לי שהיתה רק פעם אחת שהיתה לי בלעדיות על תשובה נכונה בזהויו של ג'ון לינדזי, ראש עירית ניו יורק בתקופה שרבין היה שגריר בארה"ב).
עד כאן רקע. והסיפור עצמו נוגע לתמונה בה נראים אלופי צה"ל שכולם זוהו על ידינו ללא קושי, ובעיקר ע"י עופר. אחד המזוהים על ידיו היה אלוף מוכר פחות, חיים בן דוד, בזמנו ראש אגף כוח אדם וגם מזכיר צבאי של ראש הממשלה.
המדריך היה מלא התפעלות ולעופר, מבויש משהו, ספק אמר, ספק הצטדק: "טוב, אני יודע את זה כי הבן של חיים בן דוד היה אתי ב....", ובטרם יספיק לומר היכן הוא ובנו של האלוף שהו במחיצה אחת, הגיח מאחור משום מקום אדם שאמר בשקט משהו כמו: "כן עופר, זה נכון".
עופר זינק כנשוך נחש ומי עומד מולו? הבן של חיים בן דוד, הוא ולא אחר. הם לא נפגשו כבר שנים.
אנחנו לא ידענו את נפשנו. איזו מקריות.
המדריך קפץ על כך כמוצא שלל רב וקבע: רק בישראל...
אהבתם? הנה סיפורים דומים:
