חלבי או בשרי

כשהייתי בן 10, הגיעו לארץ סבא וסבתא שלי מארה"ב לקיץ שלם כדי לבדוק את האפשרות לבלות את שארית ימיהם בארץ הקודש, ובבוא היום, גם להיטמן כאן. הם התמקמו על הר הכרמל בחיפה ושכרו דירה סמוך לדירתם של הוריי.

את עשרות השנים הרבות שקדמו לעלייתם, בילה סבא שלי, סוחר הרהיטים, בלב המערב התיכון של ארה"ב, בלב ים שיבולי החיטה, כשנפשו יוצאת לחוף ים של ממש, כפי שזכר מימי ילדותו בליטא, "הארץ הישנה".

לא ייפלא אפוא שהעיסוק השני החשוב ביותר שלו בחיפה, אחרי הליכה יומית לבית הכנסת במרכז הכרמל, היה לפקוד לסירוגין את אחד משני החופים של חיפה - חוף כיאט וחוף בת גלים.

הוא מאד רצה שאצטרף אליו וגם אמי עודדה אותי לעשות זאת. כשלעצמי, היו לי בדרך כלל עיסוקים אחרים; גם לא אהבתי ים במיוחד ובכל הזמן שהלך לאיבוד בהיטלטלות בשני האוטובוסים בכל כיוון, אפשר היה להספיק לשחק גם טניס וגם כדורסל ועוד קצת ללכת מכות עם החברים הקרובים שלי. גם לא נעים לי, עד היום, להודות שדי התביישתי להיראות עם סבא שלי: הוא היה זקן, לבן כזה והתעקש ללא הרף לקשור שיחה עם אנשים זרים וזאת עשה, שומו שמיים, בעברית בהברה אשכנזית. הוא ניסה כל הזמן גם להרשים אותי ואת הסובבים אותנו בכושרו הגופני: הרים משקלות, עשה תרגילים. אלוהים ישמור.

ובכל זאת הלכתי אתו. למה? כי הוא קנה לי בחוף הים את כל דברי המאכל והמשקה שרציתי. לא הייתי צריך לבחור – או זה או זה. תמיד היה "גם וגם", הכל כלול. גם אמא שלי לא היתה במקום כדי להתריע שאני מאבד את התיאבון שלי, לפני ארוחת הצהריים.

אבל יום אחד קרה אסון שבעקבותיו בחרתי שלא לשוב ולפקוד את חופי ארצנו עם סבא שלי. ההתחלה באותו יום היתה די שגרתית. נדמה לי שפתחתי בגזוז, עבור לתירס חם, שוקולד, אולי שוב גזוז וביקשתי להמשיך במנת שלמה של פלאפל לפני שאקנח בגלידה.

בשלב זה בחר סבא שלי להיכנס לשיחה עם מוכר הפלאפל. תיכף ראיתי שהמוכר לא מבין מילה אחת אפילו ממה שאמר לו סבא שלי: היה לסבא שלי מבטא יידישאי כבד. הוסף על כך כל קמץ שסבא שלי ביטא כ"או" וכל אות ת' רפוייה שבוטאה כאות סמך (את הפתגם האהוב עליו "יגעת מצאת, תאמין", היה מבטא יוֹגַעסוֹ מוֹצוֹסוֹ, תאמין"). התפלאתי שהשיחה מתארכת אבל לא דאגתי, כי אחריתה, כאמור, מנה שלמה של פלאפל.

ואז היה נדמה לי ששמעתי את סבא שואל את המוכר ממה עשוי הפלאפל. הבחור כמובן לא הבין. ואז היה נדמה לי שסבא שלי שואל אם יש בשר בפלאפל. לא חשוב מה אני הבנתי. החשוב הוא שלמוכר היה נדמה שסבא שלי שואל אם יש בשר בפלאפל וכדי להרשים אותו הוא השיב בחיוב. ואז סבא שלי פנה אלי והודיע לי שלא אוכל לקבל גלידה כי אני פליישיק. אני "בשרי" אחרי הפלאפל.

בתנאים כאלה איבדתי כל עניין בחוף הים.

נזכרתי באירוע הזה בקיץ האחרון כשציינתי את יום הולדתי ה - 74, ועשיתי חשבון שבעת ההיא היה הסבא הזקן שלי בן 70.

ראו תמונה שמצאתי באלבום התמונות של ההורים שלי: הסבא שלי ואני - בן שנה.

אהבתם? הנה סיפורים דומים: