דילמות אנושיות במשחק הטניס

אני משחק טניס כבר 65 שנה.

עם אחד הפרטנרים שלי למשחק (נקרא לו דני) אני משחק כבר שלושים שנה, פעם בשבוע. רק גשם, מחלה או נסיעות לחו"ל (כבר לא) ימנעו מאתנו לקיים את המשחק השבועי שלנו.

משחק? זה מאבק לחיים ולמוות.

דני חובט את מכות גב-היד (backhand) שלו בשתי ידיים. כך מכים בימינו מרבית השחקנים. אני שחקן מן האסכולה הישנה ומכה את מכת הבק-הנד ביד אחת. אבל זה לא רלוונטי לענייננו.

כבר לפני שנים רבות שמתי לב לתופעה חוזרת במשחקו של דני: מדי פעם מוריד דני את יד ימין (דני הוא שמאלי) מן המחבט במכות בק-הנד וחובט ביד אחת בלבד מכה שנקראת under spin (מינוח טכני שהוספתי על מנת להראות שטניס הוא משחק רציני עם תשתית תיאורטית).

וגם שמתי לב שהוא לעולם, לעולם יכה במקרה כזה את הכדור לאורך קו מגרש. גם לזה יש מונח מקצועי - down the line. לא למרכז המגרש ולא מכה אלכסונית (cross court). תמיד לאורך הקו.

דני משחק כמובן עם יריבים אחרים ויתכן מאוד שגם הם שמו לב להתנהגות החוזרת הזו מצדו ונערכים בהתאם. בנוסף להיותנו פרטנרים בטניס דני ואני גם חברים קרובים ואני רוצה לעזור לו ולהציע לו שיגוון את המכה הזאת. אבל מצד שני הידיעה הוודאית שכך הוא יכה בכל פעם שהוא מוריד את יד ימין מן המחבט, מקנה לי יתרון במשחק בינינו.

ואני תוהה; האם הגיע הזמן להעיר לו על כך. לכאורה – כן, ודאי. ושאתבייש שלא עשיתי זאת לפני שנים רבות. אבל מצד שני, למרות ששנינו עמוק בתוך שנות השבעים שלנו אנחנו מרגישים שעדיין יש לפנינו לא מעט שנים של טניס ובאיזשהו מקום לא הייתי רוצה לוותר על היתרון הזה. משחק זה משחק. לא?

מה לדעתכם עליי לעשות?

אהבתם? הנה סיפורים דומים: