ברכות

בכל פעם כשאני מגיע לדלפק הטייק-אווי ממסעדת החומוס האהובה עליי באבו גוש, מתקיים הליך קבוע:

אני אומר למוכר: "תן לי בבקשה חומוס בינוני עם שמן וגרגירים."

הוא מביא ואני מוסיף ומפרט אחד לאחד:

- סלט תורכי קטן

- לָבּנה עם זעתר קטן

- ששה כדורי פלאפל

- ארבע פיתות.

ב"ארבע פיתות" האחרון נוטה הקול שלי לרדת, כאילו דועך, כמו סיום הצפירה בימי זיכרון והמוכר חש שהגעתי לסוף הדרך ואז הוא שואל:

- עֵ'ירו? (מבוטא - רֵירו)

שהיא המילה בערבית ל"מה עוד?" ובסיטואציה הספציפית הזו – "מה עוד תבקש?"

כללי הנימוס בשפה הערבית מחייבים להשיב על שאלה כזו במילה - "סָלָאמְתָךּ" (לגבר) או "סלאמתֵךּ (לאישה), שפירושה: "שלומך", או "בריאותך". כלומר: "כל מה שאני מבקש הוא, שיהיה לך שלום. שתהייה בריא".

התגובה של המוכר לתגובה שלי היא בדרך כלל אחידה: הוא עוצר לשנייה ומתבלט בינו לבינו אם שמע נכון את האשכנזי, שאכן איחל לו בריאות טובה בערבית, מחליט שאכן כך היה, מרים את הראש ובחיוך קטן בזווית הפה משיב לי בערבית את אחת הברכות המקובלות במצב כזה, שפירוש כולן הוא "שאלוהים ישמור (או יברך) אותך".

לפני זמן מה עמדתי מעֶבר לדלפק הנקניקים בסוּפֶּר, הזמנתי מה שהזמנתי והמוכרת הערבייה שאלה אותי:

- מה עוד?

עניתי כמובן:

- סלאמתֵךּ.

מיד ראיתי שהיא נכנסת לרוטינת-התגובה-המצופה: עצרה, התלבטה, הרימה את הראש ואמרה:

- סלאמי?

כלומר: אתה מברך אותי? אתה דואג לשלום שלי? אתה דואג לבריאות שלי?

השבתי לה: כן! כן!

והיא השיבה: כמה סלאמי לחתוך לך?

אהבתם? הנה סיפורים דומים: